עזרה בנושא - שיפור איכות הזוגיות

“זרימת האהבה” בזוגיות תלויה באפשרות שהאהבה שמרגיש אחד מבני הזוג תצליח לעבור לבן הזוג השני. לכאורה פשוט, יש אהבה ורק צריך שבן הזוג השני יחווה אותה. מתברר שחבוי כאן אתגר מסוים.

האופן שבו אפשר לחוות אהבה שונה מאדם לאדם. למשל, יש אדם שיחווה אהבה כשמכינים לו אוכל בריא ויש אדם שיחווה אהבה אם ייתנו לו לאכול כל מה שירצה. יש אדם שיחווה אהבה כשכל רצונותיו יתמלאו ויש אדם שיחווה אהבה כשניתן לו החופש לעשות את הדברים בדרך שלו.

לכל אדם יש דרכים משלו לחוש ולהביע אהבה וכמות הדרכים הללו גדולה מאוד.

אם כך, היכן טמון האתגר?

האתגר מתחיל בכך שכל אחד יכול לחוש אהבה רק בחלק מהדרכים. בדרך כלל, אדם יאהב את בן הזוג בדרכים שבעיניו הן אהבה. מצב זה יוצר גם אפשרויות שבהן אחד מבני הזוג אוהב בדרך שהוא מכיר ורוצה שיאהבו אותו, ואילו השני לא ירגיש אהבה בדרך הזו. למשל, אדם שזקוק לשיתוף ירגיש אהבה כשיקשיבו לו, אך מה אם בן זוגו מרגיש אהבה כשנותנים לו מרחב שקט וזה גם מה שהוא רוצה לתת? האם במצב כזה יכולים בני הזוג לחוש את האהבה שביניהם?

מכיוון שפנים רבות יש לאהבה, אם בני הזוג פתוחים לאפשרות הזאת והם יחפשו את הדרכים שבהן הם יכולים לאהוב ולקבל אהבה, הם ימצאו את האפשרויות שיתאימו להם כך שבן זוג אחד יפעל כדי להעביר אהבה והשני יוכל לקבל אותה.

דוגמה: כשאחד מבני הזוג מרגיש אהבה אם מקשיבים לו כשהוא משתף במה שעבר עליו במהלך היום, ולשני יש סבלנות רק לשיחה קצרה, הם יכולים ללמוד לייצר את השיתוף באופן שיתאים למשך הזמן שמתאים לבן הזוג. כך מי שמשתף יוכל לחוות אהבה.

דוגמה נוספת: כשבן זוג אחד אוהב לבשל והשני אוהב לאכול רק דברים מסוימים, אם בן הזוג המבשל יתחשב בזה ויבשל בהתאם, האוכל יהפוך למחווה של אהבה.

לפיכך, כדי שתהיה זרימת אהבה בזוגיות, על שני בני הזוג לשתף פעולה בחיפוש דרכים שיעבדו לשניהם וללמוד את האפשרויות שבהן בן זוג אחד יוכל לתת את אהבתו בדרך שהשני יוכל לקבל אותה. במצב כזה שני בני הזוג יחוו אהבה והיא תזרום ביניהם. עם זאת, חשוב לזכור, זרימת האהבה מבן זוג אחד לשני אינה מתרחשת באופן סימטרי או באותה כמות גם בכיוון השני.

פעמים רבות האהבה לבני זוגנו והחיבור איתם יוצרים רצון להתאחד לאחד, והרצון הזה מובן וטבעי. אבל למען האמת אנחנו לא אחד, אלא שני אנשים בוגרים, שונים, בעלי מבנה נפשי שונה, גוף שונה, חוויות עבר שונות וצרכים בסיסיים שונים.

הניסיון לאחד אותנו (שמקורו בתפיסה פשטנית של אהבה וזוגיות), לא משאיר לנו מקום להיות מי שאנחנו באמת ונידון הן לכישלון והן לפגיעה בקשר הזוגי.

קבלת העובדה שאנחנו שונים זה מזה תפתח את האפשרות לשונות בינינו בתוך הזוגיות ותאפשר גם את מילוי הצרכים הבסיסיים השונים שלנו, וכך כל אחד מבני הזוג ירגיש שלם ומלא ושיש מקום בקשר למי שהוא.

גם הצורך בהתפתחות, נושאי ההתפתחות והאופן שבו מתפתחים בני הזוג הינם שונים, והם מחייבים אותנו לקחת רגע ולהתרחק זה מזה בזמן תהליך ההתפתחות, ואז לחזור לקִרבה בינינו מאוזנים יותר.

כשאנו מתנהלים כך, נמצא את עצמנו מתקרבים ומתרחקים מבני זוגנו, ואז שוב מתקרבים, והקִרבה שנוצרת בינינו הולכת ומעמיקה מפעם לפעם. חשוב לציין, ככל שמעמיקה הקִרבה בינינו, כך ייתכן שנתקשה יותר לוותר עליה, לשם ההתפתחות הבאה.

ידיעת המהלך הזה וקבלת השונות תעזור לנו לאפשר את ההתפתחות שלנו ושל בני זוגנו ואת המקום של השונות בינינו בתוך הזוגיות.

החלקים הגברי והנשי שבנפש הינם שותפים חשובים מאוד בהבאת חזון ובהגשמה שלו. מבחינת היכולות שלהם, החלקים הללו הפוכים ויש ביניהם פערים גדולים מאוד. מסיבות אלו ואחרות התפקוד המשותף שלהם נעשה לעתים מאתגר.

כאשר החלקים הללו שבתוכנו מצליחים לדלג מעל המשוכות שהחיים מציבים בפניהם ולייצר ביניהם שותפות, הם מזינים אחד את השני ונוצרות ביניהם שותפות, חברות ואהבה בדיוק כפי שאנו רוצים שיהיו בזוגיות שלנו.

חלק גדול מהסיבות שפוגעות בקשר בין הגברי והנשי הפנימיים, פוגעות גם בזרימת האהבה בזוגיות, וריפוי שלהן בעבודה עם החלקים הפנימיים מרפא אותן גם בזוגיות.
לדוגמה, שרידי היחס הפטריארכלי שהיה בעבר לנשים משפיעים גם על יחסו של החלק הנשי הפנימי לחלק הגברי בתוכנו וגם על האפשרות של נשים להתמסר לאהבה של בני זוגן.

מסיבה זו חשוב לרפא את היחסים בין החלקים הגברי והנשי הפנימיים כדי לקדם את זרימת האהבה בזוגיות. דבר זה פועל גם בכיוון ההפוך, הריפוי של זרימת האהבה בזוגיות משפיע לטובה גם על היחסים בפנים.

הטיפול בעזרת החלקים הגברי והנשי שבתוך האדם מביא בחשבון את החשיבות שלהם ליכולתנו להגשים את החזון שלנו. חלקים אלו שונים זה מזה במהותם ועם זאת רק שיתוף פעולה מלא ביניהם יאפשר להם למלא את משימתם עבורנו.

מערכת היחסים בין החלקים הגברי והנשי בתוכנו נקבעת בילדותנו והיא מושפעת מהיחסים בין ההורים שלנו. אם הייתה בבית שותפות בין ההורים, גם בין החלקים הללו תהיה שותפות; אם בין ההורים התקיימה תקשורת בעייתית, תקשורת כזו תשרור גם בין החלקים הללו. מעבר להשפעה של היחסים בין החלקים הללו בתוכנו על ההגשמה של החזון שלנו, גם בזוגיות שלנו נשחזר את היחסים הללו.

תהליכי התפתחות שונים במהלך החיים מאפשרים לשנות לפחות חלק ממערכת היחסים החשובה הזו. במפגש ישיר שנוצר בטיפול בין החלקים הגברי והנשי שבתוכנו ניתן בקלות יחסית לשנות ולרפא את הקשר ביניהם ולייצר את השותפות והחברות שאותן אנו רוצים להשיג בזוגיות שלנו.

גם אדם שמצוי בזוגיות אשר ישפר את הקשר בין החלקים שלו ללא שותפות של בן זוגו יכול להשפיע רבות על הקשר בינו ובין בן/בת הזוג שלו ועל מערכת היחסים הזוגית.

למידע נוסף: השיטה והמאמר “הפן הגברי והפן הנשי והשפעתם על הזוגיות“

זוגיות קשורה לבחירה לחיות חיים משותפים עם אדם נוסף. החיים המשותפים מייצרים לנו שותפות בנושאים שונים בחיים, כמו בניית בית משותף והורות. יחד עם הדברים המשותפים, כל אחד מבני הזוג הוא אדם נפרד עם רצונות משלו, צרכים משלו והגשמה משלו.

פעמים רבות החוויות של הזוגיות בתחילת הדרך המשותפת צורכות הרבה מהזמן ומהכוחות שלנו. אנחנו לומדים לחיות ולפעול יחד, אנחנו לומדים לחלוק חוויות ומשימות ולהכיר את היכולות שלנו ושל בן הזוג שלנו במצב החדש. ברוב המקרים, באותו הזמן יתפתחו בנו כוחות חדשים עבור החיים המשותפים.

בשלב הזה, בתחילת הזוגיות, פעמים רבות, אנו שוכחים קצת את עצמנו, את הצרכים שלנו ואת ההגשמה שלנו. אנחנו פשוט קצת מתבלבלים, מרוב דברים חדשים, בינינו ובין בן או בת הזוג שלנו, ואז אנחנו מתחילים להרגיש פחות טוב עם עצמנו. כאשר מדובר בצרכים שלנו, אין מי שידאג להם טוב כפי שאנו יכולים, גם אם נעים לנו בזוגיות.

לקיחת אחריות על החיים שלנו, משמעותה לקחת אחריות על הצרכים שלנו ועל ההגשמה שלנו, והיא מחייבת אותנו לשמור על חופש מסוים יחד עם הזוגיות. החופש שאנו זקוקים לו הוא: החופש להיות מי שאנחנו, החופש לפעול למען האמת שלנו, החופש לפעול בהגשמה שלנו והחופש לבחור כיצד נכון לנו לחלק את אנרגיית החיים שלנו. ללא החופש לעיל לא נוכל לקיים חיים מאושרים עם, או בלי, בן זוג.

ההבנה וההכרה בצורך בחופש כזה ובעובדה שחופש כזה אינו סותר את הזוגיות הן הבסיס ליצירת חופש בתוך הזוגיות. בנוסף, חשוב להגיע להבנה עם בן הזוג לחשיבותו של החופש ולמצוא יחד את הדרך שתאפשר אותו באופן ששני בני הזוג יוכלו לחיות איתו.

כדי ליצור את שיתוף הפעולה המתאים בין בני הזוג בנושא החופש, כדאי להשתמש בדו-שיח Win-Win המוזכר גם במאמר “תקשורת הרמונית בפנים ובחוץ“

הצרכים הבסיסיים הם צרכים שבלעדיהם איננו יכולים לקיים חיים בריאים. לדוגמה: מזון, שתייה, שינה, נשימה, וגם מגע, קִרבה ועוד. כאשר הצרכים הבסיסיים של האדם אינם מתמלאים, הוא יחוש בכך בבריאותו, ברמת האנרגיה שלו ובמצבו הנפשי.

החיים בזוגיות אינם משנים את הצורך לתת מענה לצרכים הבסיסיים שלנו. פעמים רבות, כשאנחנו בזוגיות, אנחנו מגיעים למצבים של ויתור, מתוך אמונה שאי-אפשר לייצר במציאות מצב שבו יתמלאו הצרכים הבסיסיים של שני בני הזוג, או מתוך אי-ידיעה איך למלא את הצרכים הבסיסיים של שני הצדדים.

חלק מאירועים של בגידה קורים בגלל שצרכים בסיסיים שאי-אפשר לחיות בלעדיהם לא מקבלים מענה בזוגיות. הקשבה לחוסרים במילוי הצרכים הבסיסיים בזוגיות עשויה למנוע מחלות ואף מצבים של בגידה.

כאשר מתחילה זוגיות בני הזוג מתלהבים מהיכולות של בן זוגם, בתחומים שבהם הם מרגישים יותר חלשים והם מעבירים בשמחה לבן הזוג את האחראיות על מה שלהם קשה לעשות.

לאורך השנים כל אחד מבני הזוג עושה ומתרגל עוד את מה שהיה טוב בו – וממשיך להיות חלש במה שמראש היה נקודת תורפה בשבילו. ההתנהלות הזו משאירה את בני הזוג עם אותם חלקים שמראש היו חזקים ויוצרת להם מצב של הישענות על בן הזוג בדברים שבהם היו ונשארו חלשים.

כדי שבני הזוג יהיו יותר עצמאיים, חשוב שיעשו גם את הדברים שבהם הם חלשים כך שתהיה לכל אחד מהם ברירה מתי הוא עושה אותם ומתי בן זוגו. מצב כזה, שבו שני בני הזוג מתרגלים את כל היכולות שלהם, ישאיר להם את החופש לבחור כל פעם מה יותר מתאים לכל אחד מהם לעשות ויקטין את חוויית התלות ביניהם.

לכל אחד מבני הזוג יש את הצרכים שלו ואת מה שיגרום לו להרגיש שהוא פועל בעולם מתוך חוויית סיפוק. התנגשות קורית כאשר בני הזוג מאמינים שאין להם את החופש לפעול עם האמת שלהם, היושרה שלהם והאותנטיות שלהם כשהם ביחד. מצב זה עלול לקרות בגלל התלות שבני הזוג יצרו ביניהם במהלך חייהם המשותפים ובגלל תפיסות עולם שמונעות מהם לחפש את הדרך שתאפשר מקום מלא לאינדיבידואליות של כל אחד מהם.

בחיי האישיים, ההגשמה של בן זוגי כללה נסיעות מרובות שהיה לי קשה להכיל, אולם האפשרות שהוא לא יגשים את עצמו הפריעה לי יותר. ככל שאפשרתי לו לחיות את חייו המלאים, כך גם אני, בחיי שלי, קיבלתי את החופש ואת האפשרות להיות בדיוק מי שאני. מה שאפשרתי לו, העניק לי את הכוח לקחת לעצמי בדיוק את מה שמתאים לי. ההפתעה שקיבלתי בתמורה הייתה: חיים משותפים מלאי אהבה ופרגון, הרבה מעבר למה שחלמתי או ידעתי שאפשרי.   

כדי להגיע לחיים כאלו, חשוב שנכיר ברעיון שאין סתירה בין האושר האישי והאושר הזוגי ונמשיך לשחרר את עצמנו לחיים שמתאימים לנו תוך כדי שחרור דומה של בן הזוג שלנו. במשך התהליך הזה חשוב להיות פתוחים ואותנטיים עם בן הזוג שלנו, כך שהשחרור יקרה מתוך שיתוף הדדי ושמירה על הקשר הזוגי. סקרנות גם היא תכונה שתורמת למהלך הזה.

יחסי הגברי והנשי שבנפש מושפעים בעצם מיחסי הגברים והנשים בעולם. בתקופה הפטריארכלית, כשנשים ונשיות נראו “לא חשובות”, גם החלק הנשי הפנימי דוכא ונעלם. הגבריות והחלק הגברי היו היחידים שנחשבו. החלק הגברי הפנימי התעלם מהחלק הנשי הפנימי ואיבד את שותפתו ליצירת המציאות.

החלק הגברי נשא בכל עול החיים לבדו ובדרך כלל העשייה שלו לא הביאה איתה סיפוק. כאשר הנשים בעולם התחזקו, אצל חלק מהנשים התחזק גם החלק הנשי הפנימי ואז הוא כעס על היחס שקיבל מהחלק הגברי הפנימי ועדיין יחסיהם היו רעים וכל אחד מהם נשאר לבד.

עבודה על החזרת היחסים הטובים ביניהם מחזירה כבוד ושמחה לקשר הפנימי הזה, מאפשרת לנו לכבד גם את הגבריות וגם את הנשיות ומלמדת אותנו ליצור קשר עם בני המין השני באותה איכות שנוצרה בתוכנו. השמחה במפגש בין הגברי והנשי הפנימיים מאפשרת לנו להיות בשמחה במפגש עם בני המין השני ולבוא אליו ממקום של כבוד הדדי.

יש שיר רומנטי שנקרא “את חירותי”. השיר מתאר את הקשר של אדם לחירותו ומסתיים בשורה “וסוהרת יפה, בתנועה רחבה, נעלה את השער”.

אכן שיר רומנטי, אבל במציאות של ימינו, זה כבר לא עובד.

כיום, כשאנו אינדיבידואלים וחשוב לנו לפעול למען ההגשמה שלנו, איננו יכולים לוותר על החירות שלנו. אפילו לא תמורת האהבה. זוגיות שבה אדם מוותר על חירותו לפעול לפי צו מצפונו, תתנגש במהירה בשליחות של אותו אדם ותהפוך אותה לבלתי אפשרית. אותו אידיאל, שהיה כרוך בעבר בוויתור על החירות למען זוגיות, הומר באתגר של יצירת זוגיות ושותפות שבהן יש מקום לכל אחד מבני הזוג להתפתח ולפעול למען ייעודו בחיים.

המאמר “זוגיות של שני אינדיבידואלים חופשיים” פותח לנו צוהר לאפשרות הזו.

כיום, כשכולנו אינדיבידואלים, השאלה היא לא אם אלא איך. כאשר אנו לוקחים אחריות על הצרכים שלנו ולא מפילים אותם על אחרים, נוכל לתת לצרכינו עדיפות לפי חשיבותם בעינינו ונתקשר זאת לסביבה כדי לייצר הבנה וסנכרון.

כשאנחנו מסכימים להיות במקום הזה, האופן שבו נשתף זאת יביא לקִרבה בינינו.
אותו דבר בנושא הרגשות שלנו. כאינדיבידואלים, נכיר ברגשות שלנו ואז נוכל לשתף בהם את בן זוגנו ולייצר שוב סנכרון וקִרבה.

אז התשובה היא כן, אפשר להיות בזוגיות של אינדיבידואלים ואז יש גם מקום לאהבה יחד עם ההגשמה העצמית ויחד עם השותפות בבניית משפחה.

השיטה “זוגיות הרמונית” מייצרת את האפשרות הזו בתוכנו, בין החלקים הגברי והנשי שבתת-מודע, ומשם – לשחזר את זה בחוץ זה כבר די פשוט.

כשאנשים חיים יחד לאורך זמן, בדרך כלל נוספים לכל מה שכל אחד מהם רוצה לעשות בנפרד גם ניהול הבית וגידול הילדים. במה שקשור לענייניו של כל בן זוג, סביר שהם יעשו מה שנכון לכל אחד מהם. השאלה היא מה עושים במקומות שנוגעים לשניהם, שם שיתוף הפעולה נדרש יותר?

במקומות המשותפים גדלים הסיכויים שהפערים בין בני הזוג ייחשפו יותר. אלה פערים בתפיסת העולם, באופן הפעולה וגם בכמות הזמן והאנרגיה שהם מוכנים או מרגישים שהם יכולים להשקיע בפרויקטים המשותפים.

ישנו טריק שאני מציעה לאחוז בו, כשבני זוג פועלים במקומות המשותפים: “תמיד לזכור שאנחנו באותו הצד”. זה הבית המשותף שלנו ואלה הילדים המשותפים שלנו, ששנינו רוצים בהצלחתם. מכיוון שאפילו אם רק אחד מאיתנו לא יהיה מאושר, זה ישפיע גם על האחר – חשוב מאוד ששנינו נהיה מאושרים.
כשזוכרים את העובדה שאנחנו באותו הצד, הרבה פעמים קל יותר לייצר דו-שיח Win-Win, שבו הצרכים של שני בני הזוג מתמלאים, ולמצוא פתרונות משותפים.