לחכות שמשהו יקרה

התקופה הזו, שבה אנו מצויים במלחמה, גורמת לאנשים שונים להגיב בצורות שונות.
חלק מהאנשים מגיבים למה שקרה וקורה עכשיו, אצל חלקם נפתחות טראומות מהעבר, ממגורים באזורי טילים, מזיכרונות של חדירות מחבלים לבתים או של השתתפות בקרבות. מנעד התגובות לאירועים גדול: יש אנשים ששומרים על ניתוק ויש שמקשיבים לחדשות מבוקר עד ליל. כל אדם והאופן שמבנה הנפש שלו מוביל אותו.

כדי שהזוגיות תוכל להתקיים ואיתה גם האהבה אנו מחויבים להתפתחות אישית כל הזמן. אם לא נתפתח, הזוגיות תדעך, הלב שלנו ייסגר וגם האהבה תרחק מאיתנו. מצד שני, כאשר אנו מחוברים לאהבה הזוגית, הרבה יותר קל לנו לעשות את ההתפתחות שלנו. ההתרחקות מהאהבה וסגירת הלב יחלישו גם את היכולת שלנו להתפתח. בעיניי, הקשר ההדדי הזה דומה לאחיזת ידיים של בני זוג שמבטאת ומשמרת את החיבור ואת האהבה.

כמה חשובה לנו האהבה?
האהבה היא חלק מהצרכים הבסיסיים שלנו, שהינם חיוניים לקיום שלנו, ממש כמו מזון ואוויר. לאהוב וגם להיות אהובים אלה הם צרכים שבלעדיהם חיינו חסרי טעם, וחיים חסרי טעם מחלישים אותנו. טבעם של צרכים בסיסיים הוא שהיעדר של כל אחד מהם מייצר חולשה, אבל היעדרות של אהבה מחיינו מייצרת גם חולשה וגם תחושת ריקנות ששולחת אותנו שוב ושוב לחפש אהבה וזוגיות.

נסעתי לאחרונה למרוקו וחזרתי אחרת. לא ציפיתי שכזו תהיה השפעתם של השבועיים האלה עליי. האם היו אלה מרחבי הטבע על שלל תצורותיו, הארכיטקטורה הייחודית והאמנות האינסופית או המפגש עם האמזיר, שהוא רוב אוכלוסיית מרוקו. הרומאים קראו להם בֶּרבֶּרים מלשון בַּרבָּרים (כך הם כינו את יריביהם), אבל מתברר שהברברים היו דווקא הרומאים.