במבט על החיים, אפשר להבחין בין מה שמגיע אלינו מבחוץ, ובין התגובה הפנימית שלנו אליו, זו שמייצרת את המציאות שלנו.
לפי תרבויות רוחניות רבות, אדם מגיע לעולם עם שתי תוכניות: תוכנית ההתפתחות שלו ותוכנית ההגשמה שלו. שתי התוכניות הללו קשורות זו בזו ומוגדר בהן מה יגיע אלינו לחיים כדי שנפגוש את עצמנו בכל מיני מצבים שמהם נייצר את הריפוי ואת הגדילה שלנו.
על פי רוב, אף אחד לא שואל אותנו לגבי הדברים שמגיעים אלינו מבחוץ. היכולת שלנו לפעול בחוץ קשורה לכל מיני גורמים והרבה מזה איננו בשליטתנו. מה שאולי ייראה מפתיע היא העובדה שיש לנו יכולת רבה יותר דווקא לגייס את התגובה הפנימית שלנו לטובתנו. אמנם התגובה הפנימית שלנו למה שקורה בחוץ אינה יכולה לשנות את מה שקרה, אבל בהחלט יש לה יכולת להשפיע על מה שנחווה עם זה ועל מה שיישאר לנו בעקבות מה שקרה.
ההבדל בתוצאות עשוי להיות בין להישאר עם טראומה ובין תחושה של חוויה מאתגרת שצלחנו.
זוהי הסיבה לכך שבמהלך המלחמה חלק מהחיילים קיבלו ליווי טיפולי כבר במהלכה, בניסיון למנוע טראומות והלם קרב שישבשו את חיי החיילים בעתיד וכדי לעזור להם להתמודד רגשית עם מה שעברו ולצאת מזה מחוזקים.
נראה שהדור הצעיר יותר מחובר לרעיון זה ופגשתי חיילים רבים שהטיפול שקיבלו אכן עזר להם לשמור על עצמם מבפנים.
יחד עם כל העם שלנו גם אני עוברת תקופה מאתגרת ועצובה וגם אני חיפשתי דרך לצאת ממנה ללא טראומות וכן להרגיש שאני תורמת למי שסביבי. מתוך מה שפגשתי יכולתי לראות שמה שתרם הכי הרבה לי וגם לסביבתי היה היכולת להביא אהבה.
תחושת האהבה חיברה אותי ללב שלי ונתנה לי כוח לעמוד במה שנדרש בימים הללו. היכולת להעביר אהבה למי שסביבי ניחמה, חיזקה והרגיעה והיא עוזרת גם לאחרים לעבור את האתגרים הרבים בפחות טראומות.
האהבה מביאה איתה רק טוב ומשפיעה מאוד על איך שנצא מהתקופה הזו וכיצד נמשיך אל החיים שאחרי המלחמה הממושכת.
למרות כל הניסיון שצברתי בחיי בנושא, עדיין מפתיע אותי לראות כמה השפעה יש לתחושת האהבה על חיינו כרגע ועל עתידנו.
