לחכות שמשהו יקרה

מסתבר שכדי לשמר ולקדם את הדברים שחשובים לנו יש דברים שאנו צריכים לעשות. אם זו הזוגיות שלנו שבה מתעוררים מדי פעם פערים שחשוב שנפתור, אם זה הילדים שלנו שמדי פעם זקוקים שנעזור להם ונפנה עבורם מקום בעולם ואם זו ההגשמה שלנו שפוגשת את העולם וזקוקה לנו שנהיה שם ונילחם עבורה.

כאדם פרטי, נוח לי להיות במקומות מסוימים, כמו הבית והקליניקה שלי, ואפילו עוד יותר טוב – לצלול אל מעמקי התת-מודע. אולם אם כך אנהג בעניין הוצאת הספר, מי יכיר אותו? אני רואה את הספר כמו ילד שהולך לגן לראשונה בחייו וצריך להחזיק ביד של אמא, שתבוא איתו ותערוך היכרות בינו ובין העולם שמחוץ לבית.

יש אנשים בעלי חזון, תחושת שליחות או רעיונות רבים שחשוב להם להגשים בעולם. כשאנו במצב כזה, רוחש בתוכנו מין חוסר שקט שדוחף אותנו קדימה, להגשמה של הרעיונות שלנו. החלק הזה הוא החלק הנשי הפנימי שנמצא בתת-מודע שלנו, והוא זה שרוצה לראות את הרעיונות שלו מוגשמים בעולם.

כשהספר “זוגיות הרמונית בתוכנו ובעולם” הופיע בעולם בצורתו המוחשית, הוא עדיין היה סוג של עובר. במשך חודשיים חגגנו את הולדתו, ועם זאת ניסיתי לנוח ולצבור כוחות לקראת הבאות וגם להתרגל לרעיון שהספר יצא כבר מהאינקובטור והוא עומד לפגוש את העולם.