כאדם כותב, הטבע שלי הוא התכנסות, ואכן, בזמן כתיבת הספר היה לי נוח מאוד להתכנס לתוך ביתי ולכתוב. ערב ההשקה היה ההפך מזה – טבילה בעולם. זו הייתה היציאה שלי לאור עם הספר והיא נתנה לי את הכוחות להמשיך ולחשוף את הספר לעולם ולהיחשף יחד איתו. מראש ידעתי שהחלק הזה יהיה מאתגר יותר עבורי ואני שמחה שבצעד הראשון חוויתי כל כך הרבה אהבה.
רגע לפני המאמץ הבא ידעתי שעליי לנוח. כבני אדם, עלינו לזכור שיש לנו כמות סופית של כוחות ואני די השתמשתי באלו שהיו לי. לא פשוט להביט הלאה, אל ההמשך, אל הדרך שעוד מחכה לי, ויחד עם זאת להזכיר לעצמי לעצור לנוח. אפילו כשאני ממש עייפה, ממש קשה לי לעצור, בין השאר כי אני כל כך מתרגשת ונהנית מהעשייה.
אבל הגוף הוא זה שקובע, ואני משתדלת מאוד לנוח לקראת יציאת הספר לחנויות.
תוך כדי, אני ממשיכה לקבל בקליניקה מתאמנים וגם להכין את התשתיות להמשך. לכן זה כל כך מאתגר לעצור, קשה להפסיק באופן מודע פעילות שגורמת לי שמחה ועונג כה רבים. עם זאת, מניסיוני בעולם הזה אם לא אעצור כשצריך, אחר כך, כשאזדקק לכוחותיי, הם לא יהיו שם עבורי.
אני יודעת שלתת לגוף את מה שהוא צריך יאפשר לו לתמוך בי בהמשך. זה נכון לרגע מסוים זה בחיי וזה נכון כגישה לחיים באופן כללי. המנוחה מאפשרת לי לשמור על הגוף ולהקשיב לבקשות שלו.
כשאנחנו בעשייה משמעותית, קל לנו לשכוח את הגוף שלנו ואת הצרכים שלנו. זהו אחד האתגרים הגדולים בהגשמה של החזון שלנו. כשהתשוקה גם היא מצטרפת, נדרשים כוחות-על ממש כדי לכבד את הגוף ואת הנפש וכדי לתת מקום לצרכים הבסיסיים שלנו.
