בחודשים האחרונים, במהלך הכנת הספר “זוגיות הרמונית בתוכנו ובעולם”, אני פוגשת בכל יום נושאים חדשים ונדרשת לעשות פעולות שמעולם לא עשיתי. בתוך המצב הזה אני מרגישה שהדם שלי רץ בוורידים, יש חיוך של ילדה על פניי ואני מרגישה כמו בגן משחקים ענקי.
אמנם כן, כל ה”חדש” הזה מזכיר לי קצת את ילדותי, כשהמון דברים שפגשתי היו חדשים לי. ההבדל הוא שהיום מאורעות חיי נתונים בידי ואני מרגישה בטוחה לבחור לשחק בדברים החדשים שמופיעים מולי. היום אני היא זו שקובעת את גורלי ובוחרת לקבל את החדש בזרועות פתוחות ובסקרנות של ילדה.
איך זה שאני לא פוחדת?
מה נראה לכם, שאני רובוט? מה, ילדים לא פוחדים? ברור שאני פוחדת! נכון, אני פוחדת מדברים מסוימים, אבל לא פוחדת מהפחד, ואני מאפשרת לפחד לעזור לי לדייק את עצמי, שזה באמת תפקידו. כשאנחנו פוגשים דברים חדשים עדיין אין לנו הרגלים והפחד, שעוצר אותנו, מאפשר לנו לבדוק אם בחרנו בדרך הטובה ביותר.
בזכות הדברים החדשים בחיי – ההתחדשות שעוברת עליי – אני חווה התרגשות ושמחה, אני חווה את עצמי חיה בעוצמה כמו שכבר מזמן לא חשתי, ואני מבינה: ההתחדשות מחזקת את כוחות החיים.
ככל שאנו מתבגרים יותר, נדמה לנו שאנחנו כבר מכירים את החיים. ואז, כשמשהו עובד אחרת, כשמשהו חדש קורה, אנחנו נבהלים ומתכווצים ומאבדים כוחות חיים. זה לא חייב להיות ככה. אם נבחר לקבל את החדש והשונה בסקרנות של ילדים, נוכל כולנו ליהנות ממנו הרבה יותר ולקבל המון אנרגיית חיים. אפשר לומר שיש בהתחדשות לגימה ממעיין הנעורים.
