נסעתי לאחרונה למרוקו וחזרתי אחרת. לא ציפיתי שכזו תהיה השפעתם של השבועיים האלה עליי. האם היו אלה מרחבי הטבע על שלל תצורותיו, הארכיטקטורה הייחודית והאמנות האינסופית או המפגש עם האמזיר, שהוא רוב אוכלוסיית מרוקו. הרומאים קראו להם בֶּרבֶּרים מלשון בַּרבָּרים (כך הם כינו את יריביהם), אבל מתברר שהברברים היו דווקא הרומאים.
במהלך הטיול זכינו בשעות רבות של מפגש עם אנשי האמזיר, אשר מתגוררים במרוקו כולה. אז מה הפעים אותי כל כך?
בני האמזיר, שקיבלו עליהם את האסלאם כשהערבים פלשו למרוקו, רואים בחופש ערך עליון. חופש להחזיק במנהגיהם ובמסורותיהם יחד עם החדש שהגיע, וחופש להיות מי שהם ולחיות את החיים שנכונים להם. אין דבר שבעבורו ייתנו את החופש שלהם. וזה מורגש, כי הם מניחים גם לאחרים חופש להיות מי שהם.
כששהיתי במחיצתם, חשתי חופשיה להיות אני יותר מבכל ארץ אחרת שביקרתי בה. הופתענו ללמוד שחוקי האסלאם שלפיהם הם חיים אינם מחייבים איש, וכאשר שוחחנו על הרמדאן, הם אמרו לנו שיש אנשים שהצום אינו מיטיב איתם ושעדיף שלא יצומו ויבחרו דרך אחרת שתתאים להם. גם מעמד האישה במרוקו והחופש האישי שלה הוא טוב מאי פעם, לנשים היום יש יותר חופש לבחור בין הדרך האישית שלהן לבין הדרך של המשפחה אליה הן נולדו.
להיות ליד אנשים שחופש הוא הערך העליון שלהם היה חופש גם עבורי. מתוך החופש להיות ולאפשר לאחרים להיות מי שהם נוצר גם כבוד לעצמם ולזולת, וגם את זה חוויתי שם חזק מאוד.
מתוך החוויה שאיתה חזרתי, הבנתי עד כמה אנו זקוקים להתקדם לכיוון החופש להיות אנחנו וכמה אנו יכולים ללמוד מהאמזיר. הבנתי גם כמה זה הדבר שיכול לעזור לנו היום במשבר שמתחולל בתוך העם שלנו.
אני מאחלת לכולנו להתקדם לכיוון החופש להיות מי שאנחנו ולתת לסובבים אותנו להיות מי שהם מתוך כבוד ואהבה לזכות הבסיסית שלנו לחופש להיות מי שאנחנו ולחיות לפי מה שמתאים לנו.
