פערים בזוגיות

כאשר יש פער הוא מפגיש אותנו עם תפיסת עולם מסוימת שלנו ועם העובדה שישנה גם תפיסת עולם אחרת (זו של בן זוגנו). התקדמות עם הפער מבקשת מאיתנו קודם כל להציב בכנות סימן שאלה לגבי אמיתותה של תפיסת העולם המסוימת שלנו, שלאורה חיינו עד כה. אם יש תפיסות עולם שונות בנושא, איזוהי הנכונה? האם יש בכלל אחת נכונה?

לדוגמה, לאמנון יש יכולת טובה לראות את ההווה על כל פרטיו באופן מדויק. לבת זוגו לילך יש כישרון לחזות לאן דברים מובילים בעתיד. כל עוד ראו בני הזוג בשונות ביניהם פער באופן שבו כדאי לפעול, הדבר הכביד על חייהם ויצר ריבים רבים. כאשר הגיעו אליי, הם היו מותשים מן הוויכוח שלא יכלו להכריע לגביו: האם להמשיך להתגורר בשכירות או לקנות דירה? לדעת אמנון, שגרת החיים שהם מנהלים משרתת אותם היטב ולא כדאי לערער אותה בהחלטה שתשנה את חייהם. לילך לעומת זאת הייתה משוכנעת שהחיים חייבים להשתנות, במוקדם או במאוחר, עם הרחבת המשפחה, וכי עליהם לפעול עכשיו למען עתידם.

המחלוקת הזו השפיעה על כל מערכת היחסים בין בני הזוג ובתהליך המשותף שהשניים עברו, כאשר למדו זה את דרכו של זה, הם שמחו לגלות שבעצם ניתן לחבר את היכולת לראות את ההווה עם היכולת לחזות לאן הדברים מובילים. למשל, כאשר תכננו את הרחבת התא המשפחתי שלהם, התחברה היכולת של אמנון לארגן את התקציב החודשי בהווה עם היכולת של לילך לראות את ההתקדמות הכלכלית שלהם לאורך השנים, והם הצליחו – יחד – לארגן את ההוצאות כך שניתן היה לאפשר את השינויים שלילך ראתה בעיני רוחה. בשלב הזה היה ברור לשני בני הזוג מהו הרווח של כל אחד מהם מדרכו של השני.

השיתוף ביכולות המשלימות היווה פתרון יעיל גם להווה וגם לעתיד והרחיב את היכולות שכל אחד מהם הביא לחייהם המשותפים. זהו בדיוק המקום שבו השלם עולה על סך חלקיו. בדוגמה שלעיל אפשר לראות מהו הפוטנציאל של פער ולמה כדאי לגשת לפער מהמקום של חיפוש המתנה שהוא מביא לחיינו – במקום הפרעה.

בניגוד לדעה הרווחת, גם עבור ילדיהם של בני זוג קיומן של דעות שונות הוא יתרון ולא חיסרון. מצב זה מאפשר לילדים להכיר ולפתח את החוויה שריבוי אפשרויות אינו התנגשות אלא שפע, מקום של חופש, פתיחות ואפשרות לנשום.

במקרים מסוימים כדאי לנו להסכים, לזמן מסוים, לנהל את החיים לאור התפיסה השונה של בן זוגנו. המטרה היא לחוות את החיים שלנו ממקום שונה ואולי לפגוש משהו חדש שיהווה רווח לחיינו. לפעמים עצם ההימצאות בתוך בדיקה אמיתית ומכל הלב יכולה לפתוח לנו דרך חדשה ולשחרר אותנו מתפיסת עולם והתנהגות שמגבילות את החופש שלנו.

הרווח שלנו במצב הזה הוא עוד חופש בחיינו. זוהי מתנה חשובה שאנו מקבלים בזכות העובדה שהסכמנו לבדוק את הפער לעומקו ואת דרכו של בן זוגנו. ההתנסות בדרך של בן הזוג לפעמים מאפשרת לנו למצוא דרך שלישית שתתאים לשני בני הזוג.

הניסיון שניקח על עצמנו, לחיות באורח שונה מההרגל שלנו, יכול לעזור לנו לפתח כוחות פנימיים שייווצרו מן המפגש עם מקומות שבדרך כלל נמצאים באזורי אי-הנוחות שלנו ועם דרכים שיש בהן חוסר ודאות עבורנו וכן להרחיב את הגמישות שלנו (שזהו עוד אלמנט של חופש לחיים שלנו).

כאשר נסכים לניסוי כזה, כדאי גם להגדיר אותו מלכתחילה כ”ניסוי”. כך בן זוגנו לא יפתח ציפיות לא ריאליות כלפיו ואנחנו נחוש יותר בטוחים ביכולת שלנו לחזור לדרך שלנו המוכרת, אם זה מה שנבחר לעשות. ביטחון זה יאפשר לנו להיות מכוונים להתבוננות על מה שקורה לנו בהתנסות. בכל מקרה, אם נרגיש שהדרך הזו לא מתאימה לנו, כאשר בן זוגנו יראה שניסינו ובדקנו באמת את הדרך שלו, הוא ירגיש אחרת ממצב שבו לא עשינו בדיקה כזו.

חשוב מאוד שבחירת התנסות כזו תלווה בהבטחה פנימית לעצמנו “מה שלא יתאים לי לא יימשך בחיי, ואני מבטיח לי להישאר נאמן לעצמי”. אם הדרך החדשה מייצרת פגיעה בגבולות שלא מתאים לי לעבור או שהיא גורמת לפגיעה בצרכים הבסיסיים שלי, חשוב למצוא דרך להשלים את הגבולות שלנו ואת הצרכים הבסיסיים שלנו כדי לאפשר את ההתנסות עם הדרך החדשה. פתרונות חדשים אלו גם הם יעזרו לנו לפתח גמישות.

גישור על פערים היה גם האתגר שעמד בפני רחל ויהודה, שמימי נעוריהם אהבו לצאת לבלות. שניהם אהבו דברים דומים והבילוי היה חשוב להם גם כזמן איכות משותף וגם לצבירת חוויות משותפות. כל פעם אחד מהם העלה רעיון, בדק עם השני אם זה מסתדר ומתאים ונוצר בילוי. עם השנים, כשנולדו הילדים ושניהם התקדמו בעבודה, כשאחד מהם העלה הצעה לבילוי, השני לא היה פנוי. בני הזוג נוכחו לדעת שכבר תקופה ארוכה הם אינם יוצאים לבלות. ליהודה היו חשובות מאוד הגמישות והיכולת להחליט באותו הרגע, ורחל כבר התרגלה שצריך להזמין שמירה לילדים ולהתארגן מראש.

הרעיון של בילוי מתוכנן היה קשה ליהודה. מכיוון שבפועל האפשרות השנייה לא קרתה, החליט יהודה למצוא דרך שבה הוא יוכל ליהנות גם מבילוי מתוכנן. היה ברור שהאתגר של יהודה הוא פנימי ולכן הוא בדק למה כל כך חשובה לו הספונטניות של הבילוי. יהודה גילה שאם הבילוי מתוכנן, הוא מפתח כלפיו ציפיות לא סבירות והדבר פוגם בהנאה שלו. בעזרת עבודה פנימית הוא למד לשחרר את הציפיות והצליח ליהנות גם מבילוי שתוכנן מראש. כדי להשלים את הצורך שלו בבילוי לא מתוכנן, הוא יצר מסגרת כזו עם חבריו בנוסף לבילויים המתוכננים עם בת זוגו. במצב החדש התמלאו כל הצרכים שלו.

השיח בנושא הפער, החלטה על התנסות בדרך חדשה כזו, מעקב משותף ומציאת פתרונות שיתאימו לשני בני הזוג עדיף שייעשו בדו-שיח win-win. במקרה כזה יש סיכוי רב שנמצא שהעיסוק בפער קירב אותנו זה לזה וחיזק את הזוגיות שלנו.

במקרה שבן הזוג אינו יכול להיות חלק מהדו-שיח הזה, ניתן לקיים אותו בתוכנו – בין הגברי והנשי שלנו (ראו מאמר “הפן הנשי והפן הגברי והשפעתם על הזוגיות” ) – ולקדם את המרחב והחופש הפנימיים שלנו ללא מעורבות של בן הזוג. מניסיוני בנושא זה, התרחשות פנימית מעין זו תקדם את הזוגיות ואת הטיפול בפער גם אם בן הזוג אינו שותף לה.