הקדמה
הגדרת כוונות
לכל מעשה שאנו עושים יהיו תוצאות טובות יותר, אם אנחנו מגדירים מראש לאן אנו רוצים להגיע. עבורי, דבר זה נכון גם בנושא חינוך הילדים. כאשר נולדה בתי הבכורה וניסיתי להחליט לאן אני מכוונת, עמדתי בפני חידה מאתגרת. כיצד אדע מה היא תצטרך בעולם שבו תחיה? עולם שעדיין לא נוצר ואיני יודעת מה יהיה טיבו?
מה שידעתי בבירור הוא שזהו עולם של שינוי מתמשך ולכן היה לי חשוב לתמוך ולכוון אותה לפתח חוזק פנימי יחד עם גמישות לשינויים ויצירתיות, שיאפשרו לה למצוא בעצמה בכל רגע את הדרך הנכונה לה.
דבר חשוב נוסף היה לכוון אותה להתחבר לאמת שלה כדי שתוכל להיות אדם שלם ומאושר, כי בעיניי רק מי שחי את האמת שלו יכול להיות מאושר באמת.
עוד משהו חשוב שרציתי להקנות לבתי היה חיבור לאהבה. מאז ומתמיד היה לי ברור שמי שמחובר לאהבה חייו קלים יותר ומאושרים יותר. מניסיוני שלי, החיבור לאהבה הוא כוח מרכזי לחיים.
מה צריך אדם לשם כך?
השאלה הבאה ששאלתי הייתה מה צריך אדם כדי שיוכל להגיע למטרות הללו. התבוננתי סביבי על העולם ובחרתי את הדברים שנראו לי חשובים ואת הדרך להאציל אותם על ילדיי:
- יושרה
- אותנטיות
- כבוד לאדם
- כבוד לעולם ולטבע
- חיבור לאמת הפנימית
- מחשבה ביקורתית
- חיבור לאהבה
- מרחב רגשי ושיח רגשי
- משחקיות
יושרה – מחברת אותנו לאמת הפנימית שלנו, שמה אותה בחזית באופן כזה שתמיד נצטרך לתת מקום לאמת שמגיעה מתוכנו.
אותנטיות – מבקשת מאיתנו למצוא דרך לומר את האמת שלנו גם בחוץ, למי שסביבנו.
רבים אולי יזכירו אומץ, שהוא תכונה חשובה, אבל בעיניי יושרה ואותנטיות מייתרות את האומץ. בשביל אומץ צריך להשקיע מאמץ ואנרגיה, אבל יושרה ואותנטיות הן דרך שאם האדם גדל לאורה, היא בהחלט עדיפה ויעילה יותר.
כבוד לאדם – מאפשר לנו לחיות באופן נעים בין אנשים אחרים.
כבוד לעולם ולטבע – עוזר לנו לשמור על העולם שבו אנו חיים למעננו ולמען הדורות הבאים ומלמד אותנו צניעות.
חיבור לאמת הפנימית – מאפשר לנו לחיות על פי המצפן הפנימי שלנו ולהיות שלמים עם מי שאנחנו ומה שאנו עושים.
היושרה והאותנטיות מביאות את האומץ לפעול עם האמת שלנו ולמען השליחות שלנו.
מחשבה ביקורתית – מאפשרת לנו לבדוק את מה שקורה מול המטרות שלנו וביחד עם היושרה להתקדם לכיוון שאליו מובילה האמת הפנימית שלנו.
חיבור לאהבה – האפשרות לבחור לעשות כל מה שאנו רוצים ממקום של אהבה ולא של מלחמה או פחד. מתוך החיבור לאהבה הפעולה נעשית גם ממקום של שפע ולא של הישרדות. פעולה מתוך אהבה פותחת דלתות ומביאה איתה עוד אהבה.
באופן כללי, כל הערכים שציינתי דורשים דיוק במהלך החיים, אבל החיבור לאהבה מבקש מאיתנו גם לבדוק שאנחנו אכן פועלים מתוך אהבה ולעתים עלינו לחזק את המקום הזה.
פעמים רבות מה שנראה מבחוץ כאומץ הוא בעצם דבקות במטרה מתוך יושרה, אותנטיות ובדרך של אהבה.
מרחב רגשי ושיח רגשי – הרגשות משמשים לנו תמרורים שעוזרים לנו להבין מצבי חיים וכיצד להתנהל בעולם. יכולות רגשיות גבוהות מאפשרות לנו לנצל טוב יותר את המסרים שמגיעים מהרגשות ובכך להגיע להישגים גבוהים יותר ביעילות רבה יותר.
בחוויה שלי, העולם שבו גדלו ילדיי דחק את הרגשות הצידה ולכן היה לי עוד יותר חשוב להביא אותם אל קדמת הבמה. איך עשיתי זאת? דיברתי בקול רם את הרגשות שלי ובכל שיחה שאלתי והתעניינתי ברגשות שלהם, ובתוך כך פיתחנו ביחד את השפה הרגשית ואת ההתבוננות הרגשית. לפעמים, בתוך ההתנהלות הזו, כשאני משתפת אותם ברגשות שלי, הרגשתי כמו שדרנית שמדווחת על האירועים תוך כדי התרחשות.
משחקיוּת – איך קשורה משחקיות לכל הדברים הגדולים הללו? מתברר שבילדים טמונים כוחות-על שנועדו לעזור להם לעבור את מסעם ממצב התינוק הרך עד לאדם הבוגר. כוחות אלו הם: סקרנות, הרפתקנות, תמימות, היכולת לחקור, היכולת ללמוד, יצירתיות (ראיתם פעם מה תינוק עושה עם כלי מטבח?), היכולת ללכת אל הבלתי נודע ללא פחד. כל אלו משמשים את התינוק המתפתח דרך משחק, ולתינוק יש יכולת ענקית להפוך הכל למשחק. אבל אין זו יכולת בלבד. בעבור ילד, משחק הוא הדרך היחידה להפעיל את כל כוחות-העל שלו. משחק בשביל לחקור, משחק בשביל ללמוד, משחק בשביל ליצור, משחק בשביל ללכת אל הבלתי נודע ללא פחד ועוד. ילד מבין רק את שפת המשחק, וילד שגדל במרחב המאפשר לו לשחק יחזק את כל היכולות האחרות. שום ילד לא היה לומד ללכת אילולא היה יכול לעשות זאת במשחק.
גם כמבוגרים, הפעלה של חלק גדול מהיכולות הללו קשורה למשחקיות, ולמי שרוצה לשאוב הנאה מחייו היא מאוד מועילה. אבל מבוגר יוכל להפעיל אותה רק אם כילד איפשרו לטבע המשחקיות שלו לבוא לידי ביטוי באופן חופשי.
מה עוד היה לי חשוב להעביר לילדיי
להרגיש שווים בין אחרים – אחת היא מה הם המעמד, הגזע, המין ועוד הגדרות שנועדו להפריד בין אנשים.
דאגתי לגדל את ילדיי לחיים שבהם שוויון בין אנשים הוא צורך בסיסי ולא מותרות ושאיש אינו נעלה יותר מהם – לא במעמד ולא בגיל. מכך נובעת כמובן גם התחושה שהם שווים לאחרים ולא נעלים עליהם.
נטעתי בילדיי את המסר שהמחשבות שלהם יקרות, חשובות ואמיתיות לפחות כמו של כל אחד אחר. הסברתי להם גם שאנשים רבים בחלק ניכר מחייהם לא משתמשים במוחם ולכן אי-אפשר לסמוך באופן עיוור על צורת המחשבה של איש מלבדם. ובכלל, מוטב שיסמכו על יכולת החשיבה שלהם עצמם לפני כל מחשבה אחרת.
השתדלתי לעולם לא לומר להם שהם טועים. זאת, כדי להחדיר בהם ביטחון במי שהם ובמחשבה שלהם. לא פעם, כשהיו קטנים, הייתי שומעת מילדיי דברים שלא עלו בקנה אחד עם מחשבותיי, ואז הייתי אומרת שאני רואה את זה אחרת או שיש לי זווית ראייה שונה. כך תשובתי לא הייתה מערערת אלא פותחת עוד אפשרות. למשל, כשבתי הייתה בת שלוש, היא אמרה לי שעל גג המכונית שלידנו יש סולם. עניתי לה שמזווית הראייה שלי אני לא רואה סולם, אבל כשהמשכנו לנסוע ראיתי גם אני את הסולם. כל כך שמחתי שזו הייתה תשובתי. אירועים מסוג זה קרו פעמים רבות, כשאני משאירה מקום לכל נקודות המבט, ובכל פעם בירכתי על כך. בדרך זו גם למדתי בעצמי צניעות.
במהלך השנים, כשפגשנו אתגרים שונים, חשוב היה לי לאפשר להם למצוא דרכי פעולה בעצמם תוך כדי כך שאני מכוונת אותם בעזרת שאלות ומניחה לאפשרויות שונות לעלות. כך נתנו יחס מכבד לכל אפשרות כמשהו שיכול לתרום ובכך לימדתי אותם לעבוד עם ריבוי אפשרויות, שמאפשר גם דיוק וגם שפע.
את מה שמכונה לרוב “נימוס” ראיתי כסוג של שקר ולכן לא לימדתי אותם נימוס. כללי הנימוס עמדו בניגוד ליושרה, לאותנטיות ולחופש להתחבר לאמת הפנימית. במקום נימוס, בחרתי ללמד אותם לכבד את עצמם ואת הזולת.
כדי לחשוף אותם לערך הכבוד, הקפדתי לכבד אותם וכך, בדרך של חיקוי, גדלו ילדיי והיו לאנשים מאוד מכבדים. לא פעם אני שומעת שאומרים עליהם שהם מאוד מנומסים. זה אולי נראה דומה מבחוץ, אבל בעצם זה מאוד שונה מבפנים.
היה לי מאוד חשוב להעניק להם את התחושה שגם כאשר יטעו, הם ירגישו נוח לקבל את הטעות ולתקשר אותה. לכן הודיתי אני לפניהם בטעויות שלי ושיתפתי אותם בהן כך שיֵדעו שלטעות זה עניין טבעי.
שאפתי לחזק את המקומות החלשים שלהם. כשהיו לילדיי חוזקות, הם נמשכו אליהן ויכולתי להניח להם לפעול שם כראות עיניהם (למשל, החלקים המילוליים שבהם הצטיינו). במקומות היותר חלשים ומאתגרים אף אחד לא אוהב להיות. גם לא ילדים. במקומות הללו יצרתי בשבילם פיתויים שיעוררו ויגרו אותם בכל זאת להתנסות ולחזק אותם, כדי להקטין את הפערים בין המקומות החזקים לחלשים וכדי שהמקומות החלשים לא יעכבו את ההתפתחות שלהם. למשל, השתמשתי בשיטות שונות כדי לפתח את הצד התנועתי והגופני בילד ששאב עונג מהחשיבה, וחיזקתי בהם את היצירתיות ואת יכולת החיברות – כל אחד היכן שהיה צריך את התמיכה והכיוון.
את האהבה היה הכי קל להביא לחייהם. כל כך התפעלתי והתפעמתי מהם, שפשוט נתתי להם לחוש ולשמוע זאת ממני. זה העניק להם חיבור לאהבה שאותו יכלו לחקות וגם חיזק בהם את הערך העצמי ואת החיבור לאמת הפנימית שלהם ולתחושה שהם מתנה לעולם.
כבר כשהיו בני שבועות ספורים, ולכל אורך חייהם, אמרתי להם שיש בתוכם מתנה ושתפקידם הוא לגלותה ולתרגל את השימוש בה. ואז, כשיביאו אותה לעולם, זה יהיה כיף גדול. ואכן, החופש להיות מי שהם והאהבה שחוו נתנו להם עם השנים את האפשרות להביא את המתנות שלהם לעולם בתוך הקהילה שבה בחרו לחיות.
אז איך עושים זאת, האם זה באמת כל כך פשוט?
סיכום
המחשבה על העתיד שבו יחיו ילדיי ומה אני רוצה בעבורם, כיוונה אותי בכל פעולה שלי וכדי להיות מודל ראוי נדרשתי גם אני לעבור התפתחות לכל אורך החיים. ואכן, ילדיי למדו מהר מאוד להראות לי היכן איני מיושרת במעשיי עם כוונותיי. כך הם הפכו לשותפים למסע שלי ולא פעם אף למורי דרך.
כשליוויתי את ההתפתחות שלהם יכולתי לחוש את הגדוּלה שצומחת לידי וגם צניעות מול מה שחוויתי איתם. אני חשה הכרת תודה על הדרך שבחרתי בעבורנו כמשפחה ונהנית מפירותיה שמופיעים לאורך חיינו.
